פסק-דין בתיק ת"ק 002925/03

פסק דין זה ניתן בהמשך לתביעת התובעים את הנתבעת על סך 17,800 ש"ח.

בכתב התביעה נטען כי:

1.         התובעים רכשו חבילת נופש לניו יורק בין התאריכים 29/08/01-11/09/01 והנתבעת הנה חברת התעופה  ממנה נרכשו כרטיסי הטיסה.

2.         בהתאם להסכם בין חברת אל על לבין הנתבעת, טסו התובעים תחילה לספרד באמצעות חברת אל על, ואחר כך מספרד למיאמי וממיאמי לניו יורק באמצעות הנתבעת.

3.         בתום החופשה, ביום 11/09/01 היו אמורים התובעים לחזור ארצה, אך בשל אסון התאומים נסגרו שדות התעופה בעיר למעט שדה התעופה ניו ארק, שאפשר את טיסות אלעל כסדרן.

4.         התובעים פנו אל נציגות הנתבעת בכדי לברר את מועד טיסתם ארצה, ונענו כי הטיסה היחידה האפשרית לגביהם היא ביום 29/09/01, מאחר והכרטיסים המקוריים שרכשו היו כרטיסים במבצע, וכן כי עד למועד זה יצטרכו לדאוג לעצמם לשירותי לינה.

5.         בבירור התגלה כי קיימים מקומות לטיסה במועדים מוקדמים יותר, אך נציגת הנתבעת סירבה לשבץ את התובעים לטיסות אלה בשל ערכו של הכרטיס שברשותם.

6.         גם בבירור מול מנהל התחנה העלו התובעים חרס בידם.

7.         בצר להם, פנו התובעים אל חברת אל על, שם הוסבר להם כי רק באישור הנתבעת יוכלו להטיס את התובעים עוד באותו יום בטיסה ישירה ארצה.

8.         התובעת סירבה לספק את האישור הנדרש.

9.         בשל קריסת מערכת הטלפונים פנו התובעים רק למחרת אל נציג סוכנות הנסיעות שבארץ, ולאחר מאמצים רבים הצליחו להקדים את טיסתם ליום 17/09/01.

10.         במועד הטיסה הגיעו התובעים לשדה התעופה לטיסה שהייתה אמורה לצאת בשעה 14:00 לצרפת, אולם בשל תקלה מכנית במטוס התעכבה הטיסה ויצאה רק בשעה 23:00, בעוד הנתבעת אינה דואגת לנוסעיה למזון או שתייה לשעות ההמתנה.

11.         התובעים, שחששו לאחר את הטיסה מצרפת לארץ, פנו לנציגת הנתבעת ונענו כי לאור האיחור ישוכנו בבית מלון בצרפת, יקבלו תלושי מזון ושתייה, ומועד מעודכן לטיסתם ארצה.

12.         ביום 18/09/01 הגיעו התובעים לנמל התעופה שארל דה גול באיחור של כ-9 שעות, ובניגוד להבטחת הנתבעת לא שוכנו במלון, ולא קיבלו תלושי מזון ושתייה.

13.         ביום 19/09/01 עלו התובעים על טיסה לפרנקפורט ומשם ארצה.

14.         הנזקים שנגרם לתובעים בשל מחדלי התובעת מקורם: עלות בית המלון בניו יורק, מזון, נסיעות בעיר, אובדן ימי עבודה, אבדן ועגמת נפש, והפרשי הצמדה.

בכתב ההגנה נטען כי:

1.         סגירת נמלי התעופה בארה"ב וברחבי העולם מנעה מתן מענה מיידי לאלפי הנוסעים אשר נתקעו כתוצאה מהאסון הנוראי.

2.         האירוע לא היה בשליטת הנתבעת ולכן חל לגביו סעיף 20 לאמנת ורשה לפיו: